חלוקת תפקידים בזוגיות

מיד אחרי שסיימנו להתמודד עם כל המשימות של פורים, אנו כבר עומדים בפני משימה לא פחות מאתגרת: הניקיונות לפסח! הניקיונותד לפסח אינם קלים, והם מצריכים הרבה יותר זמן ומאמץ מהניקיונות השוטפים של הבית. עומס חריג של מטלות בבית מציף את בעיית חלוקת התפקידים בין בני הזוג. חלוקת התפקידים בבית הוא נושא שמעורר הרבה התמרמרות בין בני הזוג. מטבע הדברים, לרוב האחריות על מטלות הבית היא של האישה, אולם כמובן שהאישה לא יכולה וגם לא צריכה להתמודד לבדה עם מטלות הבית. במערכת נישואין בריאה הבעל והילדים מקבלים על עצמם חלק משמעותי במטלות הבית ולא משאירים לאישה להתמודד לבדה עם כל העומס.

איך מחלקים את המטלות בבית באופן מאוזן? הדרך הרצויה היא לערוך רשימה כתובה של כל המטלות הנדרשות בבית, ואת הזמן הדרוש במהלך השבוע לטיפול בכל המטלה, ולנסות להחליט ביחד מה חלקו של כל אחד מבני הבית (כולל ילדים) במטלות אלו. אם בני הזוג מתקשים להגיע להסכמה, כדאי לפנות לאדם שלישי שמוסכם על שני בני הזוג כדי שיעזור להם לערוך את החלוקה. התהליך הזה אינו חד פעמי, אלא שמפעם לפעם יש לערוך שינויים בחלוקת האחריות בהתאם לשינויים בעומס בבית.

לפני חג הפסח נוצר עומס חריג במטלות הבית. העומס החריג זה יגרום בהכרח למתח בבית. אין טעם לצפות שהכל ימשיך להתנהל על מי מנוחות כי הציפייה שהכל ימשיך באופן רגוע רק תקשה על ההתמודדות עם העומס הזה. עדיף להיות מוכנים לכך שהעומס החריג יגרום כנראה לכולם להיות יותר עצבניים ומתוחים. ההשפעה של העומס החריג הזה על מה שקורה בין בני הזוג תלויה מאד במערכת היחסים שנבנתה ביניהם בעבר. אם נבנתה מערכת היחסים טובה ובריאה, אפשר לצפות שהעומס לא מאד יפגע ביחסים. אם היחסים ביניהם היו מתוחים גם לפני כן, כנראה שהעומס החריג רק יגרום למתח נוסף.

מה אפשר לעשות כדי שחלוקת התפקידים תתאים לשני הזוג? העצה שהרבי נתן לאחת הנשים היא די פשוטה: "ברור, היות וברא הקב"ה את בני האדם כל אחד עם דעה ורגשות משלו ואין הם אחידים, הרי ששלום והרמוניה אפשר להשיג רק על בסיס של 'תן וקח'. כלומר, להיפגש בחצי הדרך. בין בעל ואישה ויתור של זה לזו לא ייחשב הקרבה, ח"ו. להיפך, זה מה שהתורה מלמדת, מצווה ומצפה מאתנו, כי מדובר על ויתורים שאינם כוללים פשרות בנוגע לקיום תורה ומצוות, ושניכם בדעה אחת שאין להתפשר על הלכות שולחן ערוך. ויתר על כן, להשיג שלום והרמוניה אמתית דרוש שהוויתורים יעשו ברצון, באדיבות ולא באילוץ כאילו שזו הקרבה כנ"ל, אלא בהכרה שזה לתועלת האדם עצמו ולתועלת בן זוגו, ולעצמו אולי עוד יותר, היות וזה רצון ה', ואם חכמינו אמרו שכל יהודי 'יקבל כל אדם בסבר פנים יפות', ודאי וודאי שאת אשתו או בעלה". (ההדגשה שלי ז.ק.). (ממכתב י"ב מנם אב תשל"ז – תרגום חופשי מאנגלית).

תפיסתו של הרבי לגבי "תן וקח" במערכות נישואין מוצאת ביטוי בתאוריה פסיכולוגית שנקראת "תאוריית החליפין החברתית" (Social Exchange Theory). לפי התאוריה הזו במערכות יחסים בין בני אדם כל צד עושה חשבון מה הוא "מקבל" ומה הוא "נותן". אם אחד הצדדים מרגיש שהוא מקבל יותר ממה שהוא נותן במערכת היחסים הדבר יגרום לו לשביעות רצון ממערכת היחסים. אם נראה לו או לה שהוא נותן יותר ממה שהוא מקבל (ממצב שמאפיין יותר נשים) הדבר יגרום לו או לה לחוסר שביעות רצון מהיחסים. ככל שהאדם מרגיש שהוא יותר מקבל מאשר נותן כך תגדל עוד יותר שביעות הרצון שלו מהיחסים, ולהיפך. כדי להמחיש נושא זה אפשר לדמיין שלכל אחד משני בני זוג יש מעין "חשבון בנק" במערכת היחסים שלתוכו הוא "מפקיד", וממנו הוא "מושך". אנו "מפקידים" בחשבון הבנק של הזוגיות שלנו כאשר אנו עושים דברים לטובת בן או בת הזוג שלנו, גם על חשבון טובתנו האישית. אנו "מושכים" מחשבון הבנק הזה כל פעם שאנו עושים דברים שהם לטובתנו האישית גם על חשבון טובת השני. הסך הכל של הדברים שעשינו לטובת בין הזוג, בניכוי הדברים שעשינו לטובתנו קובע את "היתרה בחשבוננו".

נישואין טובים הן כאלו שלשני הצדדים יש "יתרת זכות" גדולה ב"חשבון הבנק" כיוון שכל אחד "הפקיד" ב"חשבון" הרבה יותר ממה שהוא "משך". "יתרת זכות" זו יכולה לשמש אותנו במצבים בהם אנו בעומס יוצא דופן, כגון בזמן הניקיונות לפסח. כאשר בני הזוג מרגישים שבדרך כלל השני מאד מתחשב בהם ורוצה את טובתם, יהיה להם הרבה יותר קל להתמודד במצבים שבהם הם נמצאים בעומס יוצא דופן.
__________

זאב קרומבי הוא מטפל זוגי ומומחה להתמכרויות התנהגותיות, ודוקטורנט בתחום הטיפול הזוגי בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות [email protected] או בוואטס אפ 0547-822686